"בכל מקום אליו אני מגיע אני מגלה שמשורר כבר היה שם לפני" (ז. פרויד)
יש אנשים
יש אנשים,
שלא צריכים תיקון.
שרק צריכים,
שמישהו יזכיר שוב ושוב,
ששום דבר בהם לא מקולקל.
ילדות טובות
ילדות טובות לא שואלות.
הן כבר למדו בבית הספר של ראשית היותן,
לקרוא
את פני האחר
לדעת אותו מבפנים
ולכתוב
את עצמן
כפי שהן אמורות להיות
ולחשב
לכדי דיוק כבוי
את האש הבוערת בקרבן
שחלילה לא תהיה
יותר מידי
ולשרטט
פנים מחייכות
ועיניים חכמות
שלא מישירות מבט
אל עבר העולם
שאוהב אותן ככה
בפוגשך אדם
בפוגשך אדם,
תמיד יבוא הוא ממרחקים.
גם אם לא חצה את סף דלתו,
גם אם שמח או עצוב הוא,
שבע או רעב.
צרובות בו תלאות כל הדרכים.
שבחר,
שלא בחר,
ושבחרו עבורו.
בפוגשך אדם,
הנח לו.
שיתרווח ליבו במחיצתך,
שירפו שריריו ולו לרגע,
מכובד תיק מסעו.
הנח לו,
ותוכל נפשך,
לנוח איתו.
צריך אדם
צריך אדם אומץ לב,
ועמידה איתנה,
כדי לפרוק עצמו מנשקיו,
שאסף בעמל רב.
צריך אדם רוך לב,
ובית חם לעצמו בנפשו,
כדי לעצור לרגע,
ממירוץ התחמשותו.
צריך אדם אדם אחר,
שינסוך בו איתנות ורוך,
עד שיוכל,
להביט מקרוב,
בתהומו.
את בסדר
את בסדר.
גם אם עוד ניסיון,
לדפוק על דלתו של אחר
לא נענה,
או נענה בפתיחת חרך צר מלהכיל,
או נענה אך אינו תואם,
את נפשך הכל כך מדוייקת.
גם אם לא מצאת עדיין בית,
להניח בו את מטלטלי ליבך,
להפקיד בו את נפשך,
לנוח בו.
את בסדר.
את בדרך הנכונה.
תזכורת
את לא עונש,
את פרס.
את לא חובה,
את זכות.
את לא מידי,
את הרבה.
את לא מכבידה,
את נשענת.
את לא ברירת מחדל,
את ראוייה.